פרשת תרומה: מרבים בשמחה

ועשית שנים כרובים זהב וגו' (כה, יח)
הגאון מורי ורבי ר' בן ציון אבא שאול זצ"ל, אע"פ שהיה בעל יסורין (עוד קודם שנפל בחוליו) תמיד היתה צהלתו על פניו, וכשהיה נכנס לחדר למסור השיעור היה מתחיל בד"ת ופניו מאירות ומסבירות, ובכל עת אשר ראית אותו היה שמח וצוהל. וכל זה מחמת אהבת תורה אשר היתה יוקדת בלבו וכמובן עם דבקותו בבורא יתברך. הרי לנו דוגמא שגם מי שחסר לו מה שחסר לו, עכ"ז מתהלך בפנים יפות ובשמחה, כי כן ראוי לנו אנו עבדי ה' (כל אחד ואחד גם מי שאינו כ"כ גדול!) ובני מלכים אנחנו.
ואמנם "כשם שאין דג בלא עצמות - כן אין אדם בלא צרות", עם כל זה ראוי להיות "בשמחה", הן מצד שב"ה לא גרוע כמו צרות גדולות של אחרים, הן מצד שהכל לטובה, בין לעוה"ז בין לעוה"ב, ולפיכך כולנו חייבים להיות בשמחה, בין מי שצר לו מחמת עניות וחובות ומצב כלכלי ירוד, בין מי שחסר לו בחיים דברים מסויימים, בין מי שסובל מחמת ריבוי נכסים, וכדומה. ואדרבה, ע"י העצבות לא ירויח דבר, וע"י השמחה יתכן שיצא מצרתו כמ"ש "כי בשמחה - תצאו", גם ע"י שמחה בא הצלחה ומתעלה מעלה מעלה.
ותלמידי הבעל שם טוב אמרו, שיש ללמוד מהתינוק כמה דברים, ואחד מהם שאינו דואג, ותמיד שמח ומקפץ ומשחק, כן אנו נאמץ לעצמנו זאת. ואדרבה מצוה לחזק את אחרים שיהיו בשמחה. ומסופר מעשה בגמרא (תענית כב, א) על רבי ברוקא חוזאה שהיה "אליהו הנביא" זכור לטוב מצוי אצלו. שאל אותו: האם יש בשוק הזה אחד שהוא בן עולם הבא, אמר לו, לאו, והנה פתאום עבר אדם אחד, אמר לו אליהו לרבי ברוקא, "זה, בן עולם הבא". רץ אחריו ושאלו וכו'. וסיפר שמציל נפשות ישראל וכו'. והנה תוך כך אמר לו אליהו הנביא: "הנה שני אחים הללו הם ג"כ בני עולם הבא", רץ אליהם, ושאלם: מה מעשיכם? אמרו לו: "שמחים ומשמחים אנחנו את בני אדם העצובים" והוסיפו "גם כשאנחנו רואים שנים שיש מריבה ביניהם, אנו טורחים ומבדחים אותם בדברי שמחה עד שעושין ביניהם שלום". ופירש"י - כמ"ש "אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעוה"ז וכו' הבאת שלום בין אדם לחבירו" (שבת קכז, א).
הרי לך שזוכים "לעולם הבא" בזכות שגורמים "שמחה" לבני אדם. מזה נשכיל כמה זה חשוב בעיני ה', עד כדי שנותן שכר גדול כזה על זאת! ולכן צריכים כל איש ואשה לשמח את עצמם, ולשמח את אחרים: הן במשפחה, כגון איש את אשתו ובני ביתו. הן את שכנים ומכירים. והגם שאנחנו בעצמינו שבורים ומדוכאים וסובלים, עכ"ז נשמח את זולתינו, ונשמע בסבלנות צרותיהם (אם מספרים לנו) ונחזקם.
ועתה נראה איך נרמז כל זאת בפסוק: 'ועשית שנים כרובים זהב' - עשה נא לך "שמחה" כמו "התינוק" (כמו שאמרו רבותינו "כרובים" מלשון "תינוק" כמובא ברש"י, ו"זהב" מלשון "צהבו" פניו לשון שמח. במנחות דף יח, א), 'מקשה תעשה אותם' - מתוך הקושי, תעשה אותם לשמחה. 'ועשה כרוב אחד מקצה מזה' - הן לצד העוני. 'וכרוב אחד מקצה מזה' - לצד העושר, שמכל צד תהיה שמח. 'והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה' - השמחות שתשמח ירוממוך ויעופפו מזלך למעלה. 'ופניהם' - של השמחות, 'איש אל אחיו' - תשמחו זה את זה. ה' יזכנו .


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך התקבלה, בתודה מערכת ניהול האתר