צדקה כהקבלת פני השכינה

"ואכלת לפני ה' אלוקיך מעשר דגנך וגו' למען תלמד ליראה את ה'" (יד, כג),
"מקצה שלוש שנים תוציא וגו' והגר והיתום והאלמנה" וגו' (פסוק כח)
הנה יש מצוות מעשרות שש שנים, ארבע שנים מהם "מעשר שני", שעולה לירושלים ואוכל המעשר שמה, ושתי שנים אין צריך לעלות לירושלים, אלא נוהג בהן "מעשר עני", שנותן לעני במקומו, וזה מצוותו. והיינו, כי בשנים א' ב' ד' ה' נוהג מעשר שני, ואילו בשנים ג' ו' אין נוהג אלא מעשר עני.
רואים מכאן שכאשר מפריש מעשר עני, אין מפריש מעשר שני, ולכאורה מה עניין שזה תופס השנים של זה, ומה התמורה, ומה הקשרים של זה תחת זה.
והנה רבותינו אמרו, שכאשר אדם היה עולה בשנים אבד"ה לירושלים לאכול שמה "מעשר שני", היה משתנה ברוחניות, וכמו שהביאו התוספות (ב"ב דף כא.): לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכוהנים עוסקים בעבודה, היה מכוין לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשינן בספרי, גדול "מעשר שני" שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד שהיה אוכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים, היה גם הוא מכוין ליראת שמים ועוסק בתורה. עכ"ל, כלומר, כי היה צריך לגמור כל מה שנשאר לו מכסף מעשר שני שהתאסף אצלו, ומתעכב שמה, ובינתיים היה רואה כל מה שקורה בירושלים שכולם עוסקים ברוחניות, וגם הוא היה מתלהב.
ועכשיו יש לשאול, א"כ מה יקבל בשנים ג' ו' שאין הוא רואה כל התפעלות זו, ונמצא מפסיד.
אכן, רבותינו אמרו בזוהר (פר' אמור דף צ:) "קודשא בריך הוא לא שארי אלא באתר תבירא, במאנא תבירא, דכתיב (ישעיה נז, טו) "ואת דכא ושפל רוח", כלומר, הקב"ה שוכן אצל ה"כלים השבורים" שהם העניים. ומבאר שם רבי אלעזר, כי שבאמת המקום "השלם" הוא העני, כי הוא משפיל עצמו, כדי לקבל על עצמו "גאוות השם יתברך", וממילא – "זה הוא השלם".! נמצא מי שבא ותומך בעני, ונותן חיים ופרנסה לכלי השבור הלז, ששם שורה הקב"ה, אז בנתינה הזו מחובר הוא להקב"ה, ששורה שם בכלי הזה, ולכן הנותן צדקה זוכה לחיים וניצל ממות, כמ"ש וצדקה תציל ממות, ולמה? כיוון שהתקשר לכלי הזה, התקשר להקב"ה! שהוא חי החיים, וכמו שנותן, כן מקבל אור חוזר חזרה, כמ"ש "ונתנו" נקרא ישר ולמפרע, וכן אמרו בגמרא (ב"ב דף י.): "אדם נותן פרוטה לעני – זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר "אני בצדק אחזה פניך".
ואשר על כן, שווים המה הזכויות והרווחים: כמו שכשעולה בארבע שנים לירושלים לאכול "מעשר שני", זוכה ליראת השם, כמו כן כשנותן בשנתיים צדקה "מעשר עני" – זוכה לראות פני השם, ולכן, אל יפחד אדם מליתן ולתמוך לנזקקים, ובפרט לבעלי תורה, וכמ"ש הרמב"ם "לעולם אין אדם נעשה עני מן הצדקה שנותן". ה' יתן לנו יד רחבה, ליתן ולחזור וליתן, וגם ה' יתברך יתן.

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך התקבלה, בתודה מערכת ניהול האתר