פרשת בשלח: הבוחר בשירי זמרה - מאמר מאת הרב אלעזר רז שליט"א

אז ישיר משה ובני ישראל וגו'. (טו, א)
אחת מיסודות היהדות היא ה"שירה". ראה נא, יש שיר על הקרבן. יש שירה בשבתות וימים טובים (ע' סנהדרין קא. וע"ע מגילה דף יב:). וכל המפקפק במנהג ישראל ח"ו צריך וכו'. ובכן אדוננו המלך בורא העולם ברא העולם למען ישוררו לפניו, והוא "בוחר בשירי זמרה". וכל הבריאה ג"כ משוררת לפניו כמ"ש בפרקי שירה. ודוד המלך עליו השלום היה משורר בינו לבין עצמו לפני האל יתברך. וכאשר היו צריכין הנביאים להתנבאות לא יכלו, אלא אחרי שהתחילו בשירה וכלי שירה. ובאמת בגמרא נאמר שבבית המקדש "עיקר שירה בפה".
מכל האמור היה ראוי שכל בר ישראל ישב וישורר שירה וניגונים אפילו בינו לבין עצמו ובתוך כך יכוין ליבו לאל יתברך וישבחו בשירתו.
וכל כך יכולה השירה להדביק את שרעפיו של האדם, עד שישכח מכל עוה"ז ואירועיו, וכן עשו המתנבאים כנזכר לעיל. והסביר בזה רבינו שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי (דף לח.) מדוע בסעודת אחשוורוש לא מצאנו שהביא כלי זמר, וכי חסר למלך, והלא היתה סעודה גדולה וארוכה בלא לחסר דבר. וביאר, כי מחשבת אחשוורוש היתה, שכל העם מקצה יעסקו ב"אכילה". והנה אילו היה מזמין גם "כלי זמר" והיו שומעים אזי היתה מחשבתם על הנגינה, ולאט לאט היו מתנתקים מעצמן, ומניחים המאכלים, כי כן דרך השומע ניגון, הרי הוא נדבק בניגון ושוכח מכל סביבותיו. אשר על כן לא הביא נגינות לסעודתו.
וע"י שהאדם עסוק בשירה לא רק לשמוע. אלא גם לשיר במו פיו, אז יתן לו אור ועוז ושמחה, כי בעוה"ז יש לכל אחד מאיתנו "חבילה" אשר מפריעה לנו את החיים הנעימים. ומוכרחים, להיות שמחים.
ומזה נבין "לנצל" זמן שמחה, כגון ששרים בצוותא באיזה מאורע, או בשבת, או בבקשות ליל שבת, או בחתונה ושאר שמחות, שאז באותם זמנים יתרכז בשמחה וישיר גם הוא כל אותה השעה. ולא ישב כאבן דומם שדוקא אז יזכור "צרותיו", אלא ישכח ויניח הכל, ואדרבא ישורר וינצל הזמן לשירה. והיית אך שמח.
וכל שכן מי שחננו האל קול ערב ישורר לפני עם בני ישראל ויכוין ליבו לאל. וראה מה שכתב בספר פלא יועץ (מע' שיר). וכאשר הייתי נער הביא ראש הישיבה הרב שבתי אטון זצ"ל אדם מיוחד (ר' צבי דוד הי"ו) שילמד אותנו שירים ושירי בקשות ולא חשש לביטול תורה. יען זהו ענף מן היהדות. וכ"כ בספר הליכות מוסר (מערכת שירה) ראה שם דברים נפלאים. וראוי ללמוד ה"מקאמים". ועי"ז יוכל לשמח אלקים ואדם. ובמדרש קהלת (פרשה א סימן ז) אמרו שעתידים לומר "שירה" לימות המשיח.