הרב בן ציון רז זצ"ל - שנה להסתלקותו

לקראת מלאת י"ב חודש לפטירת הרב הצדיק רבי בן ציון רז זצ"ל, מחבר ספר כרם ציון, אשר היה מגדולי הדרשנים בירושלים, ושימש עשרות שנים חזן ראשי אצל מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל. נביא בזאת מהנהגותיו בקודש מתוך הספר "באר מים חיים" של יבלחט"א בנו הגדול הגאון הרב אלעזר רז שליט"א. בשילוב תמונות.
הרב בן ציון רז זצ"ל
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


ציפיה לגאולה: צער השכינה היה בוער בלבו ללא מנוח. הגם שלא היה מרבה בדברים, בענין זה היה מרבה לדבר. מתאונן היה – מתוך כאב אמיתי – על עקירת התורה והיהדות שנעשתה בארץ ישראל על ידי השלטונות, ובפרט על עקירת היהדות שנעשתה אצל בני עדות המזרח. בדרשותיו החוצבות היה מרבה להוכיח על זה, ולא חת מלתקוף בגלוי את האחראים לדבר.
בשמחה של מצוה עם בנו הגר"א רז שליט"א
בכל עת שמחה של אחד מצאצאיו היה מתכבד לשאת דברי תורה, ועיקר דבריו היו על הציפיה לגאולה. אף שהיה חשוב לו לכבד את בעל השמחה ולדבר סביב השמחה, אולם לא יכל להתאפק שלא להקדיש חלק נכבד מדבריו לענין הגאולה, מתוך אש התשוקה לגאולה שבערה בקרבו. כמובן, שגם בעל השמחה לא קופח, ובסופו של דבר קיבל ברכות מאליפות ושבחים מתובלים ברמזים ודרושים מרתקים מעניינא דיומא.
הנהגה נוספת שהיתה לו בזמני שמחה, שהיה רגיל לשורר את השיר "נהלל נודה ונהלל", כשהוא מתבל בו דברים מענין השמחה, ומזכיר בתוכו את שמות בעלי השמחה ורבים מהמסובים. שיר זה היה גולת הכותרת בשמחות של בני המשפחה, והסב הנאה גדולה לכל המשתתפים, מחמת שהיה נוגע כמעט בכל אחד מהמסובים, וגם היה מעורר את כולם להשתתף בשירה. אבל, סיום השיר היה שונה. כי בסיום השיר היה מתחיל לשיר לכבוד מלך המשיח ולכבוד הגאולה הקריבה, כשהוא שואג כארי "בביאת משיח נודה ונהלל", "בבנין בית המקדש נודה ונהלל", וכהנה. ואז, קולו היה נשבר, ובדרך כלל גם היה מפסיק ושוב נושא דברים על הצורך הדחוף שלנו בגאולה שלימה. השיר היה הופך לתפילה גדולה מעומק לב של בן המתגעגע לאביו.  
בחופת נכדו הרב שמואל רז

מרגלא בפומיה: ביאת המשיח קרובה מאוד, הרבה יותר ממה שחושבים. –  "אימתי"? שאלנו. –  מי שיודע לא אומר, ומי שאומר לא יודע... השיב בחיוך.
בערוב ימיו גברו כאביו והגיע לאפיסת כוחות. כמה ימים לפני פטירתו אמר לנכדו מזכה הרבים הרב שמעון רז שליט"א: "האמת שכבר אין לי כח לחיות יותר, הצער החולשה והכאבים מכריעים אותי, אבל, כל כך הרבה שנים חיכיתי לביאת המשיח, האם עכשיו שאנו קרובים מאוד לביאתו אלך מן העולם? לא. מוטב שאשאר כאן למרות הכל, ובלבד לראות את המשיח".
זיכוי הרבים: רבי בן ציון רז זצ"ל הרבה להזכיר את דברי הזוהר הקדוש במעלת המזכה את הרבים. ואכן, לא רק נאה דורש היה אלא גם נאה מקיים. לא ויתר על שום הזדמנות שנקרתה לו לזכות את הרבים. מעולם לא נתפס בלי שיהיה לו דבר תורה מעניין, קולע אל המטרה, בתוספת מעשיה נאה או רמז מפתיע. וכך היה מזרז את צאצאיו שיהיו מוכנים ומזומנים תמיד עם דברי תורה מעניינים על מנת שיוכלו לשאת דברים בכל עת שיקראו לכך.
על כחו הרב בדרשנות סיפרו ידידיו הותיקים, שהיו נוסעים אתו בזמנים קבועים לקברי הצדיקים שבגליל, כמסורת רבותיו ובראשם חכם מנחם מנשה זי"ע. בימים ההם נסיעה זו היתה אורכת לפחות ארבע שעות רצופות, ורבי בן ציון זצ"ל היה דורש בדברי תורה במשך כל הנסיעה, מהיציאה מירושלים עד הגיעם לגליל.
מפעל זיכוי הרבים שלו היה גם בכח השירה שניחון מאת ה'. קולו היה גבוה ורם, וכפי שסיפר פעם מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א לנכדו הרב הגאון ר' פנחס רז שליט"א, שלפעמים בשעות הלילה היה שומע את קולו כשהיה שר בשמחת חתן וכלה שהתקיימה במרחק של כמה רחובות. וקולו זה היה קודש לה'. היה מנעים בקולו כשליח ציבור, כפייטן וחזן, ומעולם לא דרש תשלום. גם כשהיה כרוך בעבודה מאומצת, כמו תפילות הימים הנוראים, שיכל לדרוש בעבורה תשלום גבוה, לא הסכים בשום אופן. אחיו שיחי' שהכיר וידע בדחקו שידל אותו פעם שיבקש שכר על עבודתו הרבה. והוא ענה לו בפשיטות: הרי אני זוכה למצוה נעלית כל כך שאני משמש כשליח הציבור, האם אטול שכר על כך? 
גם ביום שמחת תורה היה מרבה לשורר בקולו קול נעים לכבוד התורה, והיה מעורר את כל סובביו לשמוח בשמחת התורה ולצאת בשמחה ובריקודים, ואולי בשביל כך גם זכה לזרע קודש תלמידי חכמים המזכים את הרבים.
דבקות בצדיקים: כל ימיו היה מקושר ודבוק בצדיקי אמת, הנודעים שבהם היו חכם מנחם מנשה זי"ע רבי יעקב מאיר שכטר זי"ע ורבי בנימין זאב חשין זי"ע. ועל כולם היה מתאבק בעפר רגליו של מורו ורבו מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף זי"ע. דבקותו והתבטלותו לרבותיו, ופרט למרן הגר"ע יוסף, היתה התבטלות מוחלטת, ללא שום דעה עצמית. ככל היוצא מפי הרב היה עושה בשמחה ובאהבה.
הרב בן ציון רז עם הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א
דבקותו היה ניכרת גם מדיבוריו, כמעט בכל שיחה היה מזכיר דברים והנהגות מרבותיו. בכל דרשה הרבה לספר על מה שלמד מהם ועל זכותו להיות "תלמיד". יש לציין, שרבו מרן הגרע"י היה בן גילו, ולמרות זאת התבטל אליו לחלוטין.
וכמים הפנים לפנים גם רבו מרן הגר"ע יוסף היה משיב לו אהבה רבה.
מספר הגאון הרב אלעזר רז שליט"א: בכמה הזדמנויות שנכנסתי אליו לעצה וברכה היה מתעניין מעצמו במצבו של אבי ע"ה, שולח לו דרישת שלום, ומאציל עליו מברכותיו. גם את בניי הי"ו היה מרן זצ"ל מקרב על עצם היותיו נכדיו של רבי בן ציון רז, וגם אצלם היה מתעניין תמיד במצבו, ושולח ברכות ושלומות תמיד. ולא בכדי זכה אבי מורי ע"ה להטמן בסמיכות לציון רבו מרן הגרע"י, ואין ספק שדבקותו ברבו זיכתה אותו בכך, בבחינת 'בחייהם ובמותם לא נפרדו'.
פטירתו:
הרב בן ציון רז זצ"ל, נתבקש לישיבה של מעלה בערב שבת כלה, ד' בסיון תשע"ה.
הלוייתו התקיימה באותו היום, ראשון הסופדים היה בנו הגאון הרב אלעזר רז שליט"א, אחריו ספדו לו הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א ראש ישיבת אור החיים, הג"ר משה צדקה שליט"א, והראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א, אשר העלה על נס את הקשר החם שהיה למרן הגר"ע יוסף עם הרב בן ציון רז, וסיפר כי בסיום הש"ס שעשה נכדו של הרב בן ציון רז בישיבת חזון עובדיה, שמח מאד הגר"ע יוסף על אשר זוכה לראות את בני תלמידיו עושים חיל.
הרב בן ציון רז נטמן אחר חצות היום, סמוך לציונו של רבו ומורו מרן הגר"ע יוסף. והיה זה באורח פלא ממש, כי בחיי חיותו ביקש שישתדלו בענין הזה ולא איסתייעא מילתא, וביום פטירתו השתדל בדבר בנו הרב אלעזר רז שליט"א ונכדו הרב נתנאל רז הי"ו, ובזמן קצר יצא הדבר לפועל.
במלאת השבעה והשלשים לפטירתו ספדו לו הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א, הראשון לציון ורבה של ירושלים הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט"א, הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א, בנו הגאון הרב אלעזר רז שליט"א, הגאון הרב שר שלום נחמני שליט"א, ועוד.
ת. נ. צ. ב. ה.
נואם בהכתרת בנו הרב אלעזר רז שליט"א


בשמחה משפחתית עם הרב יוסף טולידאנו שליט"א רבה של גבעת זאב
הגר"א רז בהספדו בהלויה





במסע ההלויה. נראים: הרב אלעזר רז, הראש"ל הרב יצחק יוסף, אחיו הר"ר יוסף חי רז




הראש"ל הגר"ש עמאר מספיד



הגר"א רז מספיד לצידו של הראש"ל הגר"י יוסף






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך התקבלה, בתודה מערכת ניהול האתר